צופית גרנט ללא גבולות פרק 1

על פי הערכות, אלפי נערים חיים ברחובות בני ברק, לאחר שנזרקו מבתיהם. הם השתמשו בפלאפון לא כשר, הדרדרו בלימודים והפריעו לשידוך או שנפגעו מינית והפכו לעול על המשפחה. צופית מגלה את העולם שלהם, פוגשת את האנשים שעוזרים להם – ומנסה להבין מה התפקיד של הרבנים ושל עיריית בני ברק | צופית גרנט ללא גבולות, לצפייה ישירה. צופית מגיעה לבני ברק ומגלה ילדים שהמשפחה שלהם זרקה אותם לרחוב. היא מחפשת להבין למה ומוצאת את התשובות בשיחה עם אחד הרבנים בעיר שמסביר לה: "בציבור החרדי יש תחרות קשה למי יש ילדים יותר טובים – אמהות רוצות שהתמונה המשפחתית שלהן תהיה הכי יפה". הערב, רשת 13. בפרק הראשון של "ללא גבולות" צופית גרנט בחרה להתלוות לאחד האנשים הכי קיצוניים, ויש לומר גם הגזעניים בישראל – מייסד ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין. לא אכחיש, עצם הצפייה באדם כמו גופשטיין, מי ששונא אותי באופן אישי כהומו (ועוד הומו שמאלן), גורמת לי לא רק לזעם בלתי נשלט אלא גם לדחף עז להעביר ערוץ. איך מתמודדים? בחרתי בגישת "דע את האויב", בתקווה שאולי שעה שלמה עם גופשטיין תצליח ללמד אותי דברים חדשים על האיש ועל האידאולוגיה שמאחוריו. רגע לפני שאגיע למונולוגים הארוכים של השנאה שהוא הפיץ בתוכנית כמעט ללא מפריע, שווה להתייחס לאריזה שניתנה ל"ללא גבולות". גרנט נמצאת במערכת התוכנית, שם, משל הייתה ג'יימס בונד, היא נשלחת בשיחת טלפון של דמות בשם "רונית" לצאת למשימה ולגלות עוד פרטים על גופשטיין. הניסיון לתת לתוכנית מסגרת עלילתית כלשהי מרגיש בעיקר מגוחך, למרות שגרנט היא לא רק עיתונאית אלא גם שחקנית (ואף מוכשרת מאוד), הסיטואציה הזאת זועקת מלאכותיות ופוגמת באמון של הצופים. למה צופית יצאה להיפגש עם גופשטיין? כי היא חשבה שתוכנית כזאת תביא רייטינג יפה, גם הצופה ה'פשוט' מבין שלשם כך התכנסנו. הכל בסדר. אגב, הקטע הזה שבו תוכניות תעודה ותחקירים מנסות להוסיף מימד מבוים הוא רעה חולה שהולכת ומתפשטת, במקרה הזה כדאי לציין את סצנות חדר הבקרה המגוכחות שמופיעות מדי פרק של "יצאת צדיק" ורק פוגמות במוצר שמהנה למדי בלעדיהן. ובחזרה לטרלול הגזעני של גופשטיין. לא הייתי צריך לחכות להפסקת הפרסומת בשביל לגלות שבמקרה של ארגון להב"ה, מאחורי גזענות ושנאה מסתתרות, ובכן, עוד גזענות ושנאה (והרבה). גופשטיין הוא דובר רהוט שלא נוטה להתבלבל בדבריו, את תפיסת עולמו הוא שאב בעיקר מחברו הרב כהנא (שכפי שאנחנו רואים אף ניהל את טקס החופה שלו ושל אשתו) ועיקרה פשוט ופשטני – מדינת ישראל שייכת אך ורק לעם היהודי, והערבים שחיים בה הם גם פולשים וגם בני אדם פחותים. לזכותו של בנצי (ואין לו הרבה כאלה לטעמי), הוא לא מסוג האנשים שרק מדברים אלא גם מיישמים את הגזענות שלו בכל רגע, למשל בביקור משותף שלו ושל גרנט בקריית ארבע, אז האחרונה פונה אל בעל חנות פלסטיני ומבקשת לשמוע את דעתו לגבי הסכסוך. גופשטיין מזדעזע מכך שגרנט בכלל רואה בפלסטיני פרטנר לשיחה, מבחינתו לא מדבר באדם ששווה לו. לא רק השליטה על ארץ ישראל מטרידה את גופשטיין – השנאה שלו לערבים היא עמוקה ותהומית. שנאה שהוא רוחש לכל מי ששונה ממנו, גם אם הוא כאמור שמאלני או להט"ב (למרות שהאחרונים זוכים לחצי נקודת קרדיט כי לפחות נולדו יהודים).