נאווה (חנה לסלאו) וחווה (קרן מור) הן נשים בשנות השישים לחייהן. פעם הן היו חברות טובות לכמה דקות, כששירתו לפני 40 שנה בלהקה צבאית. חווה על תקן הזמרת היפה אבל חסרת הביטחון ונאווה על תקן המצחיקנית (ליאנה עיון וטליה ברטפלד מגלמות את הגרסאות הצעירות שלהן בציר הזמן המקביל). כל אחת מהן זכתה למנת חלקה ביחס המתעלל מצד גיורא נץ, המלחין האגדי של הלהקה (אסף שלמון), ונשארה אמנית של השורה השלישית. נאווה הפכה לגרסה מטרידה של הישראלית הקומבינטורית, עובדת ותיקה בחברת חשמל שהביאה לתאגיד גם את הבת שלה, צליל (הילה גולדברג המופתית מ"מייקל"). חווה נישאה, הביאה שלושה בנים והפכה לעקרת בית קלולסית שאין לה מושג מה זה ארון חשמל. אחרי שבעלה של חווה מת משבץ פתאומי הן נפגשות שוב ומנסות להבין איך קרה שההזדמנות לגעת בזוהר בלהקה הצבאית חלפה לידן. נאווה (חנה לסלאו) וחווה (קרן מור) היו בצעירותן מוכשרות ושאפתניות ששירתו יחד בלהקה צבאית בתחילת שנות ה-70. כארבעים שנה לאחר מכן, הן נפגשות שוב ומגלות שאף אחת מהן לא הגשימה את חלומותיה. בגזרת הצחוקים הכול טוב, חוגי וארנברג הן קומיקאיות מצוינות ואלפי יודע דבר או שניים על בימוי קומי. פה ושם הדמויות מתעלות איזה שוונג וודי אלני או מקבלות פאנצ'ים טובים. אבל ההתעקשות לרכוב על עניין המאבק הנשי זוכה לטיפול גס וחסר מיקוד. רפרורי אין קץ לאווירת החפינה הליברלית בשנות ה-70 בלהקות הצבאיות ובצה"ל באופן כללי; המחזת ההרגל של אלוף פיקוד מרכז לשעבר, רחבעם זאבי, להטריד מינית נשים, כפי שהתברר בתלונות שהועלו נגדו לפני כעשור (השורה "להראות לה את הנמר שלו" שומשה לדעתי לפחות ארבע פעמים באחד הפרקים). שש שנים אחרי "האחיות המוצלחות שלי", נועה ארנברג וגלית חוגי שוב מאחדות כוחות עם yes, גורי אלפי והאפשרות להעלות סדרה שלמה בבינג'. רק ש"מי שמע על חווה ונאווה" היא לא סתם "הדודות המוצלחות" – אלא סיפור בוגר, מסוגנן, מצחיק ומרגש שיכול להיכנס בקלות לפנתיאון המקומי. גולת הכותרת: אחד הקאסטים הכי מרשימים שנראו כאן, שמפגיש בין אגדות חיות לנציגות של דור העתיד. לפני שש שנים הלכו ב-yes על מהלך יוצא דופן, כנראה שגם חסר תקדים: כל פרקי "האחיות המוצלחות שלי" עלו ל-VOD בבת אחת, בבינג'. מאז המהלך כבר נהיה מקובל יותר, "האחיות" חזרה לעוד שתי עונות מצליחות ומשפיעות (הרביעית בדרך) – ודווקא עכשיו, כשעומס הגירויים הטלוויזיוני מחזיר אותנו לימים שבהם סדרות מעדיפות להתבשל לאט, קומדיה נוספת עולה שם בבינג'. עם אותן יוצרות, אותו במאי, ואותו פוטנציאל להיכנס לפנתיאון הישראלי. הראשונות לשמוע על "מי שמע על חווה ונאווה" היו אלה שהמציאו אותה, התסריטאיות המחוננות נועה ארנברג וגלית חוגי. הרבה לפניהן, מפיקת העל טמירה ירדני חוותה בעצמה את חווה ונאווה, כשעברה עם חברה קרובה את תלאות הלהקה הצבאית – ויחד הן צברו שלל סיפורים ואנקדוטות ששולבו בתסריט. גורי אלפי (שבזכות "האחיות" הפך לבמאי מבוקש) גויס אף הוא, ושילוב הכוחות הזה מביא כעת למסך סדרה מצחיקה כמו שהיא מרגשת, עמוקה כמו שהיא מסוגננת, ובעיקר כזו שמפצחת במדויק את האלגוריתם לטעם של הישראלים. השמות הגדולים מאפשרים את אחד הקאסטים המרשימים ביותר שנראו במחוזותינו, והם גם אלה שמבטיחים שבמקום סדרה הנשענת על ליהוקי ראווה נקבל סיפור חכם, מרענן ומעשיר.
מי שמע על חווה ונאווה פרק 7 לצפייה ישירה
ציר הזמן של שנות ה-70 מדגים לנו שוב ושוב את השפה הבוטה שהופנתה כלפי נשים, את נורמות שהפכו אותן למטרה מינית נייחת, כל אלה אזכורים "חשובים" להפליא, אבל כשהם חסרי עידון הם מאבדים את האפקט. חנה לסלאו מופקרת יותר מידי פעמים לטייפקאסט שמפספס את הכישרון הדרמטי שלה, זה שיורה בדיחות מחוספסות, עד לסצנה אחת חזקה שמגיעה מעט מדי ומאוחר מדי, בפרק האחרון. חווה של קרן מור גם היא דו ממדית – אישה חסרת אונים באופן מכמיר עד שהוא מתיש, וכשהן כבר מנסות לקחת את הכוח לידיים זה לא מרגיש כמו תלמה ולואיז, יותר כמו טום וג'רי. "מי שמע על חווה ונאווה" עושה שימוש נבון בסימבולים ישראלים – הלהקות הצבאיות, הסרט "הלהקה", הדימוי של חברת החשמל – והיא בהחלט דוברת את השפה. היא לא תגזול מכם מאמץ ובהתאמה לא תשאיר אצלכם משקע משמעותי. היא הצ'יק ליט הטלוויזיוני המהנה שמגובה בקאסט חלומי, והיא תשעשע אתכם במשך ארבע שעות. כמו ב"אחיות המוצלחות שלי", לקראת קו הסיום היא נזכרת להצטמצם, להתמקד ולהעמיק בכמה סנטימטרים את הדרמה ואני בטוחה שאם לא צפויה לנו עוד קורונה, העונה השנייה היא רק עניין של זמן.
